בשנת 1910 החליטה קבוצה של 20 משפחות בראשותו של המורי הרב דוד בן ישראל צאירי (אלשריעה , ) מן הכפר שעובה שבמחוז הדרומי שבתימן, שרעב, להגר לארץ ישראל. כעבור יותר  משנה הגיעה הקבוצה לנמל חיפה ושם התפצלה: חלק מהמשפחות עברו לעבוד ביבניאל, וחלק בזיכרון-יעקב ובחדרה. לאחר כעשרה חודשים התאחדו 20 המשפחות ויחד עם הרב דוד בן ישראל עלו לגליל.הם נסעו ברכבת מחדרה לצמח, ומצמח הלכו ברגל לחוות כנרת. בין צמח לחוות כנרת התפצלה הקבוצה: ארבע משפחות התיישבו ביבנאל  ו- 16 משפחות עם הרב דוד בן ישראל התיישבו בחוות כנרת, שהייתה באותם ימים חוות פועלים בראשותו של אליעזר יפה. התימנים הגיעו לכנרת בחודש נובמבר 1912 (תרע”ג)והועברו ממנה לאחר 18 שנים, ב 5 –באוגוסט 1930 למושב העובדים שליד רחובות-מרמורק.

שליחותו של שמואל יבניאל לתימן-החיפוש אחר “פועלים טבעיים”

בתאריך 16.12.1910 (ט”ו בכסלו תרע”א) התחיל יבניאלי את מסעו לתימן מיפו ובתאריך 2.1.1911 (ב’ בטבת  תרע”א) הגיע אל העיר עדן שבתימן. 

השליחות של יבניאלי זכתה לשבחים רבים בהיסטוריוגרפיה הציונית. בשנת 1912 הגדיר רופין את מטרת השליחות: “נחוץ למושבות אלמנט שאין לו דרישות והמסוגל להתחרות עם הערבים שגם להם אין דרישות. אלמנט כזה הם יהודי תימן… ואכן, כבר בשלב ההכנות תכנן יבניאלי מסלול שיעבור במקומות שהוא ידע עליהם מראש שיש בהם עובדי אדמה. 

שילוב המאבק על “כיבוש העבודה” עם המאבק על “כיבוש הקרקע”

כדי לפתור את בעיית העבודה העברית הוצעו שני רעיונות: הראשון, שילוב של המאבק על “כיבוש העבודה” עם המאבק על “כיבוש הקרקע , ” כלומר רכישת קרקעות בהון לאומי ועיבודן באמצעות יישובים שיתופיים כמו הקבוצה, מושבים שיתופיים והקיבוץ. והשני היוזמה להביא יהודים מתימן שיחליפו את הפועלים הערבים.

המחזה נכתב על בסיס עבודת דוקטורט מפורט של דוקטור סמדר כהן , שנעשה על  פרשת “תימני כנרת” ומבוסס על סיפורם.