חמש דקות ארוכות
מחזה מטלטל מאת גילית יצחקי, המבוסס על עדויות אמיתיות מתקופת כליאתם של יהודים במצרים לאחר מלחמת ששת הימים.

העלילה מתרחשת בין השנים 1967–1970 בכלא אבו זעבל, ומגוללת את סיפורו של סלים – צעיר על הרצף, חייט מוכשר – שנעצר באכזריות עם מאות יהודים רק בשל זהותם. במקביל, אמו לילי נלחמת לבדה על שחרורו. במציאות של חקירות, השפלות, סודות ובגידות – שורד תא המעצר בזכות הרעות שנוצרת בינו לבין עציר נוסף מהתא.

המחזה נכתב לפני מלחמת "חרבות ברזל", אך בצל אירועי 7 באוקטובר, הוא מקבל הד כואב וחד משמעי: גם היום, אזרחים חפים מפשע מוצאים עצמם בני ערובה, לכודים במצבים בלתי נתפסים – רק משום זהותם. בדיוק כמו אז, קולן של האימהות, של החפים מפשע ושל אלו שאיבדו הכול, שוב עולה וזועק – חוצה גבולות, לאומים וממשלות.

"חמש דקות ארוכות" הוא מחזה על אובדן ושליטה, על הומניזם בתוך התהום, על השאלה מהו "בית", ומה קורה כשהוא מתפורר – מבפנים או מבחוץ?

"הרגשנו בטעם החירות והחופש ההרגשה הזכירה לנו את הרגשת אבותינו בעת יציאת מצרים"

המחזה נכתב בהשראת ספרו של עובדיה ירושלמי “חמש הדקות הארוכות” שזכה בפרס ראש הממשלה לעידוד חקר קהילות ישראל בארצות ערב ואיראן בשנת 2018.