עוד על המחזה "צבע המים...

המחזה נכתב על בסיס עבודת דוקטורט מפורט של דוקטור סמדר כהן, שנעשה על  פרשת "תימני כנרת" ומבוסס על סיפורם.

מכוח מאות ארוכות של מורשת כמיהה וגעגועים לציון מתעוררת בתימן, בראשית המאה ה -20, קבוצה של כ – 10 משפחות, מונהגות ע"י הרב דויד בן ישראל צאירי, ובדרכים לא דרכים הם מגיעים לארץ ישראל.

ב-1912 הם מתיישבים באדמת הביצות של כנרת ומתגוררים בבית המוטור וסביבתו .

לאחר 19 שנות התיישבות והיאחזות עיקשת במקום שלוו במאבקי כוחות רבים עם חברי קבוצת כנרת גורשו התימנים למושב העובדים שליד רחובות – מרמורק.

"בתי התימנים העירומים מעץ מוחים מחאה אילמת, צועקים ותובעים באילמותם די-צדק מאת כולנו, כולנו הננו חייבים! המה עריריים ועקרים בין היוצרים. את האדמה חפרו כמו כולנו בעמל ובזיעה- ובקורבנות עלו על כולנה, וסובלותם גדולה משל כולם והנאתם קטנה משל כל האנשים החיים כאן. הנדכאים והחלכאים בשטח זה! "
במילים אלו תיאר שמואל דיין ממייסדי קבוצת דגניה בעיתון הפועל הצעיר את תימני כנרת ימים ספורים לפני העברתם משם ב 5 -באוגוסט 1930 .

לא צריך להתאמץ יותר מדי, כדי למצוא נקודות השקה בין אירועי אותה תקופה לעכשיו. סיפור הקליטה העצוב של האתיופים, הרוסים הוא דקל שפל צמרת. ככה התייחסו לעליות שהגיעו ממדינות ערב בשנות ה- 50, חייבים לספר את הסיפור כדי שהוא לא יחזור על עצמו.

אדמת כנרת הפכה מאז לסמל המעשה הציוני, ואילו סיפורם של התימנים – כמעט ונשכח.

"הכאב הגדול" נובע מהדרת סיפורם של התימנים בהיסטוריה של המקום ובהיסטוריה הלאומית, ולא הוכנסו בספרי הלימוד של העלייה השנייה.

סיפור תימני כנרת נועד כדי למנוע את חזרתו.